<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך יוחנן כהן גדול</h1>
<h2>דף מז.</h2>
בשלהי סוטה יוחנן כהן גדול העביר הודאת מעשר, והוא ביטל את המעוררין ואת הנוקפין, עד ימיו היה הפטיש מכה בירושלים. ובימיו אין אדם צריך לשאל על הדמאי. וכולהו מפרש טעמא בגמרא דידן. ובירושלמי [פ"ט הי"א] רבי ירמיה ורבי חייא בשם רשב"ל מתניתא משנחשדו להיות נותנין מעשר (שני) לכהנים. והיינו גמרא דידן א"ר יוסי בר חנינא לפי שאין נותנין אותן כסדרן דרחמנא זכייה ללויים ואנן לכהנים יהבינן [ליה] כדמפרש טעמא בפרק יש מותרות [יבמות פ"ו ע"ב]. ומסיק הירושלמי הדא מסייעא לרבי יוחנן בחדא ופליגא עלה בחדא. פליגי עלוי [דתנינן תמן] וכן בת כהן ללוי לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר, ניחא תרומה, במעשר מה נפשך כהנת היא תאכל לויה היא תאכל. רבי אילא בשם רבי יוחנן כמ"ד אין נותנין מעשר לכהונה. הוי דו אמרה נותנין מעשר לכהונה. מסייעא לזה בחדא, דו אמר כולן לשבח דאמר רבי יוחנן [יוחנן] כהן גדול שלח ובדק בכל ערי ישראל ומצאן שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד, אבל מעשר ראשון ומעשר שני מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין. אמר הואיל ומעשר ראשון בעון מיתה ומעשר שני בעון טבל, יהא אדם קורא שם לתרומה ולתרומת מעשר ונותנן לכהן. ומעשר שני מחללו על המעות. והשאר מעשר. פירוש מעשר עני המוציא מחבירו עליו הראייה. ולפי הירושלמי דגרסינן מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין, היינו דקא משנינן בכמה דוכתי [שבת י"ג ע"א, כתובות כ"ד ע"א] רוב עמי הארץ מעשרין הן.
ותו מסיק הירושלמי אז העביר הודיות מעשר, ויתודה. א"ר אילא כעס הוא לפני המקום מי שהוא אומר עשיתי והוא לא עשה. מעתה מי שהוא מפריש יתודה מי שאינו מפריש לא יתודה. כהדה דתני עד השקיפה היו אומרים קול נמוך מכאן ואילך היו אומרים קול גבוה. ונראה כיון שלא היו יכולין כולן לומר כן ביטלו שלא לבייש.
ביטל את הנוקפין ועמד והתקין טבעות. א"ר בא בשם רבי יהודה טבעות עשה להן רחבות מלמטן וצרות מלמעלן. עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים עד תחילת ימיו. במשקין [מו"ק י"א ע"א] שלהי פ"א תנן הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנין אותן במועד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד. ובגמרא ורמינהו עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים [עד ימיו אין מכאן ואילך לא]. ומשני להו אמוראי, רב הונא משני הא בדנגרי הא בדנפחא. רב חסדא משני הא במגלי הא בחציני. ורב פפא אמר כאן קודם גזירה כאן לאחר גזירה. ורב אשי אמר הא רבי יהודה הא רבי יוסי דאמר ר' יצחק בר אבא מאן תנא שינוי במועד [בדבר האבד] דלא כרבי יוסי. ואליביה דרבי יוסי בדבר שאינו אבד ביטל אבל לא בדבר האבד. מיהו לא משמע הכי מדלא משני כאן בדבר האבד כאן בדבר שאינו אבד. דמי מפיס. אלא ודאי אליבא דרבי יהודה הכל אסור (אבל) אם לא אליבא דרבי יוסי. ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי שהעמיד זוגות. מילתיה דריב"ל אמרה מהן לגנאי ומהן לשבח. דאמר ריב"ל תנחום בר חייא רבי חזקיה רבי לעזר בן יוסי רבי תנחום ב"ר חייא בשם רבי יהושע בן לוי, בראשונה היה מעשר נעשה לשלשה חלקים שליש למכרי כהונה ולויה שליש לאוצר ושליש לעניים ולחבירים שהיו בירושלים.
ובתחילת הספר כתבתי כי יוחנן (זה) כהן גדול היה אחר (של) שמעון הצדיק בן אלישיב כהן גדול. ובסדר יומא פ"א [ט' ע"א] כשמונה מקדש שני ששימשו יותר משלש מאות כהנים. ומונה משמעון הצדיק שהוא שימש ארבעים שנה, וליוחנן זה אחריו מונה שמונים שנה. ונראה כי שמעון הצדיק שימש קודם יוחנן. וגרסינן בשלהי מנחות [ק"ט ע"ב] שבשעת פטירתו ציוה שמעון הצדיק חוניו בני ישמש תחתי. ובספר יוסף בן גוריון כתוב כי ודאי חוניו היה כהן גדול. ונראה לי לפי שהיתה קטטה בין חוניו ובין שמעי כדאיתא בשלהי מנחות (נראה כי) שניהם ברחו מכהונה גדולה ונתמנה יוחנן תחתיהם. שכל זמן שיחיה חוניו או שמעי יהיה עומד תחת אביו וכן בנו של כל כהן גדול, אלא שנדחו שניהם מפני המחלוקת. ויוחנן כהן גדול הוא ששמע ביום הכיפורים כשנכנס להקטיר קטורת מבית קודש הקדשים "נצחו טלייא דאזלי לאגחא קרבא באנטוכיא". והכל מפורש בספר יוסף בן גוריון. ובעזר השם על סדר ינאי נכתוב יותר.
